<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן כ"ט</h1>
<h2>דף פ:</h2>
שומרת יבם שנפלו לה נכסים וכו' מתה מה יעשו בכתובתה דהיינו מנה ומאתים ותוספת ונכסי צאן ברזל הנישומים בכתובתה ובנכסין הנכנסין והיוצאין עמה דהיינו נכסי מלוג בית שמאי אומר יחלוקו. אנכסים הנכנסין והיוצאין קיימי דהיינו נכסי מלוג כדדייק רב אשי בפרק החולץ [יבמות ל"ח ע"ב] מדלא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל. ובית הלל אומ' הנכנסין בחזקתן דהיינו נכסי צאן ברזל הנישומים בכתובתה ואפי' לבית שמאי. ונכסין בחזקתן דקאמרי היינו בחזקת יורשי הבעל. והאי דלא כייל להו גבי כתובה משום דהיינו נכסי צאן ברזל ומיבעי לפרושי טעמא בחזקת מי שהן בידו קיימי דהוו כמו פקדון בעלמא. אלא שלא ניתן ליגבות מחיים וכל שכן מנה ומאתים ותוספת. ונכסין הנכנסין והיוצאין בחזקת יורשי האב. בהא ודאי פליגי בית הלל אבית שמאי. דבית שמאי סברי יחלוקו דיורשי הבעל באין לירש ויורשי האשה באין לירש שהרי היא מוחזקת בהן אבל כתובה וניכסי צאן ברזל מודו בית שמאי ובית הלל דבחזקת יורשי הבעל דלא ניתנו ליגבות מחיים. והא דאמרי' בבבא בתרא (ביש נוחלין) [במי שמת] [קנ"ח ע"א] נפל הבית עליו ועל אשתו כו' בית שמאי או' יחלוקו ובית הלל אומ' הנכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל כו' התם בכולהו פליגי. תדע דלא קתני התם יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב אלא יחלוקו סתמא. ועוד דבבבא דלעיל דנפל הבית עליו ועל מורישיו מוכחת כן. והיינו טעמא דהתם בניתנה ליגבות אחר מיתת בעל קא מיירי דאית להו לבית שמאי שטר העומד ליגבות כגבוי [דמי]. וחשיב ליה כהללו באין לירש כדמפרש בפרק החולץ. וכי היכי דלא בעי תלמודא התם בחזקתן דגבי נפל הבית עליו ועל מורישיו בחזקת מי משום דפשיטא ליה הכי נמי לא בעי ליה בהא גבי שומרת יבם דפשי' ליה כדפרישית. אבל גבי נפל הבית עליו ועל אשתו [וגבי עליו] ועל אמו קא בעי ליה. ואפי' למאן דמפרש גבי נפל הבית עליו ועל אשתו בחזקתן בחזקת יורשי האב הכא מודי דהתם מת הבעל ואין אחד מהן מוחזק בנכסים. אבל ביבמות ובכתובות גבי שומרת יבם שמת' היבם חי וכבר באו לידו נכסי אחיו וזכה בהן קודם שמתה יבמתו ובחזקתו הן עומדין. וגבי נפל הבית עליו ועל אמו דמודו בית הלל דיחלוקו היינו טעמייהו משום דיורשי הבן באין לירש ויורשי האם באים לירש מכח ירושת קורבה. אבל גבי ניכסי שומרת יבם דיורשי הבעל באין לירש מכח ירושת קידושין ולא מחמת קורבה קא סברי בית הלל דנכסי מלוג בחזקת יורשי (הבעל) [האב] ואי נמי קא סברי ירושת הבעל דרבנן ואפי' סברי דאוריתא לא אלימא כירושה גמורה.
